סדנת תקשורת בינאישית

משך – 2 שעות אקדמיות
הכנות מראש

בשביל מתודת משפחת החיות- חשוב מאוד לתאם עם המורה לא להציג אותך בתחילת הסדנה.

אפשר פשוט לבקש להגיד: "אנחנו מתחילים סדנה – תיהנו"

הצגה עצמית

נעים מאוד, שמי _______ (חשוב להגיד שם ושם משפחה) אני מחברת הסדנאות מן אנד מיינד – אדם ומחשבה.

אנחנו מעל 40 מנחים שעובדים בבתי ספר, תנועות נוער, ארגונים עסקיים וצה"ל ואנחנו עוסקים במשהו אחד – פיתוח כישורים חברתיים …

היום אנחנו בסדנה, לא הרצאה, רק בכדי שתבינו את זה – אנחנו כבר נתחיל –

קומו תעמדו במעגל.

עומדים במעגל, רגל ימין לאחור, ידיים לפנים, המנחה עומד כחלק מהמעגל, מבקש מהאדם שעומד משמאלו להיות אחראי למדידת זמן עם סטופר בטלפון. מבקשים מכל המשתתפים להושיט ידיים קדימה, רגל ימין קצת לאחור –
המנחה שואל בשקט את העומד מימינו " איך קוראים לך" "  זוכרים את השם של הילד שעומד משמאל עם הסטופר וגם את שם הילד שעומד מימין שיהיה הראשון שימחא כף אחרי המנחה.

אומרים למשתתפים : "אני עומד למחוא כף, גל שעומד מצד ימין שלי מוחא כף אחרי וכן הלאה לפי סדר העמידה עד שמגיעים לארז המלך שעומד משמאלי והוא רק מודד לנו זמן… ארז מוכן? שלוש ארבע ו… ( אומרים את זה באיטיות… )
המנחה מוחא כף, העומד מימינו מוחא כף וכן הלאה עד שמגיעים חזרה למנחה.
"כמה זמן ? 7 שניות – כל הכבוד, חברים זה היה פשוט מ-ז-ע-ז-ע ! חיוך…
(חשוב להשתמש במילה מזעזע)
"המטרה לעשות את זה מהר – עושים את זה שוב, מוכנים? ! שלוש ארבע ו….
" כמה זמן ? 5.8 שניות? כל הכבוד זה כבר היה גרוע!! חיוך עם הרבה שיניים! יותר טוב ממזעזע אבל זה כבר היה גרוע… 🙂
" אני רוצה ללמד אתכם שיטה – כל אחד מסתכל על העומד שניים לפניו מצד שמאל,
כאשר שניים לפניכם מסיים את מחיאת הכף שלו – כלומר נגע כף אל כף – זה הרגע שאתם מתחילים להוריד את מחיאת הכף שלכם.
אומרים לראשון שנמצא לידכם (זה שעומד מימין אליכם) – " גל אתה צריך להיות מאוד מהיר!! 🙂 "
שלוש ארב…. עוצרים ומצמידים את הידיים של גל שנמצא לידכם – ואומרים לו שוב – אתה צריך להיות מהיר 🙂
שלוש ארבע ו…
"כמה זמן ? 4 שניות !! כל הכבוד זה כבר היה מעולה!

היום אנחנו בסדנת תקשורת בינאישית – אחד הדברים שנדבר עליהם כיצד אנחנו מסתכלים שני צעדים קדימה לפני שאנחנו מתקשרים עם אחרים… שבו באו נתחיל.
משפך ההצלחה יהיה תמיד: זה היה מ-ז-ע-ז-ע!  זה כבר היה גרוע זה היה מעולה!

אומרים למשתתפים:  אני הולך לחלק לכל אחד ואחת מכם שם של חיה וייחוס משפחתי של אותה חיה- כלומר אמא, אבא, ילד וילדה של אותה חיה. כל אחד שיזכור מה אני מחלק לו! בזמן שאני מחלק אני מבקש שלא תדברו אחד עם השני ותקשיבו מה אני מחלק לאחרים.

מחלקים לכל משתתף שם של חיה וייחוס משפחתי של אותה חיה: אבא נמלה, אמא נמלה, ילד נמלה, ילדה נמלה. אפשר גם חיות מצחיקות: יתוש, תולעת, דביבון, דינוזאור, חד קרן (לחבורה של בנים שיושבים ביחד), ממוטה, ג'וק, תולעת וכד'. [אם הכיתה לא מתחלקת למשפחות של 4, אפשר לצרף את המורה או להוסיף למשפחה האחרונה גם את סבתא/סבא/דוד….]

אחרי החלוקה אומרים למשתתפים – עוד רגע אני אגיד לכולם לקום, אתם תסתובבו בחדר, תפגשו אחד את השני, כל פעם שתפגשו אתם תדרשו להגיד ״נעים מאוד, אני ככה וככה״, הצד השני יגיד לכם ״נעים מאוד אני ככה וככה״ אבל באותו רגע ממש אתם תדרשו להתחלף אחד עם השני בזהויות.

אני אדגים – לוקחים משתתף אחד להדגמה – "נגיד שאני אמא נמלה" שואל את המתנדב מה הוא קיבל ממני כשחילקתי את הזהויות (המתנדב עונה אני קיבלתי ילדה תולעת ). "אנחנו נפגוש אחד את השני נלחץ ידיים ונאמר אחד לשני "נעים מאוד אמא נמלה" ואתה תענה לי "נעים מאוד ילדה תולעת" (נותנים למשתתף לענות) . שואלים את כל הכיתה – מעכשיו אני מה? הכיתה תענה ״ילדה תולעת״ שוב שואלים את הכיתה והוא עכשיו מה?  הכיתה תענה ״ אמא נמלה״. מדגישים לשאר הכיתה – שימו לב, הוא ממשיך כאמא נמלה שקיבל ממני, לוחץ את היד לבא בתור ומתחלף גם איתו או איתה בזהויות. ממשיך ונפגש עם הבא בתור ומתחלף גם איתו או איתה בזהויות. ״אתם מתחלפים בזהויות בלי הפסקה עד שאני אומר לעצור״ – כשאני אומר לעצור אתם מסיימים את ההחלפה האחרונה שלכם ומתיישבים בלי לדבר אחד עם השני ובלי לגלות לאחרים מה אתם עכשיו.

אתם צריכים לזכור רק את הזהות האחרונה שקיבלתם ולא את כל הזהויות בדרך.

מעמידים את כולם לפני שמתחילים (אם לא תעמידו אותם לפני ההתחלה, יהיה לכם קשה), חשוב לציין שבסוף התרגיל אתם תושיבו את כולם בצעקת עצור.

אחרי 2 דקות של הסתובבות עוצרים את הקבוצה ואומרים לכולם "שימו לב, אני הולך לקרוא עכשיו למשפחה משפחה וכל מי שחלק מהמשפחה שאני קורא בשמה (לפי הדבר האחרון שקיבלתם), נעמד במקום. מי שנעמד שלא ידבר עם זה שנעמד לידו, אל תגידו להם מי אתם, אל תשאלו אותם מה הם – רק כשאני אשאל אתכם אתם עונים לי את הדבר האחרון שקיבלתם ושאף אחד לא ישלים פה סדרה. בואו נראה מה יצא לנו".

קוראים לכל משפחה בנפרד לעמוד כל אחד במקום איפה שהוא יושב.

שואלים אחד אחד מהמשתתפים "מה אתה? אמא כלב זה טוב, ילד כלב זה טוב, אמא כלב… מה?!!! עוד אמא כלב??" זה המקום של המנחה לצחוק יחד איתם על המשפחות המוזרות שיצאו לנו – משפחה ללא הורים, אמא חד הורית, אבא ואבא.
בדיחות קבועות על המשפחות שיוצאות :

סיטואציהתגובה של המנחה
שני אבות או שתי אמהותיש דברים כאלה- אנחנו במאה ה-21, מקבלים הכל!
ילד אחד ומלא אבות ואמהותכל מה שיש לי להגיד לילד- ילד קח פסיכולוג! טוב לא ייצא מזה
ילדים שנשארים ללא הוריםביציאה אני אשים דלי עם חור, שימו שקל הילדים נשארו לבד
חסר/ילד/אבא/אמא/ילדה במשפחת יתושילד יתוש הפך להיות ילד נטוש! אמא יתושה הפכה להיות אמא נטושה
אמא אחת עם שני אבות ויותראמא (חיה) חוגגת!! עשיתם כאן נשיונאל ג'אוגראפיק
אבא אחד עם שתי אמהות ויותר אבא (חיה) חוגג!!
מלא ילדים במשפחהאבא ואמא היו עסוקים בלילות!
ג'וקים/נמלים/יתושים מתרביםכרגיל- החבר'ה האלה מתרבים!
ג'וקים/נמלים/יתושים שנעמדו פחות מ4לפני ששואלים אותם מה כל אחד, המנחה אומר: אני מבין שהייתה פה הדברה! בוא נראה מי שרד…

בסוף התרגיל אומרים לכולם – לא הצלחנו להעביר אפילו לא משפחה אחת (!!) בשלמותה כמו שהיו בהתחלה – אבא אמא ילד וילדה (אם עברה משפחה אחת אז אומרים לא הצלחנו 90% מהמשפחות… )

אז אני שואל אתכם מה קרה כאן עכשיו?   למה זה לא הצליח לנו?

נקודות לדיון

  • למה זה קורה? מה קרה כאן עכשיו? (התשובה שמחפשים: אנשים לא באמת  מקשיבים)
    ואומרים להם – מכל החיות – מזל טוב!!! אתם בני אדם – אבל כבני אדם יש לנו חולשה אחת ענקית – אנחנו לא באמת יודעים להקשיב אחד לשני.
  • יש אנשים שמקשיבים, הרוב ממתינים לדיבור – מה זאת אומרת ממתינים לדבר? שואלים את המשתתפים – אם מישהו מעיז לתת לכם ביקורת – על ההתנהלות שלכם, על ההתנהגות שלכם, על הלבוש שלכם, על מי שאתם! מה אנחנו עושים בראש בזמן שהוא מבקר אותנו? חושבים כבר איך לענות לו – כלומר ממתינים לדבר!
  • אומרים למשתתפים – אתם מכירים את זה שאתם פוגשים מישהו חדש, אתם אומרים לו נעים מאוד קוראים לי ככה וככה והוא אומר לכם, נעים מאוד קוראים לי ככה וככה ואחרי חמש דקות של שיחה טובה, מעניינת, הבן אדם עומד מולכם מדבר ואתם אומרים לעצמכם בראש – איך קוראים לו??! עוצרים הכל, מסתכלים על התלמידים ושואלים אותם " איך קוראים לי??!!! "
    כמובן שהרוב לא יידעו, גם אם יהיה אחד או שניים שיענו – אומרים להם חוץ מאחד לכולכם נפלו עכשיו הפנים. אם יש מישהו שהקשיב לשם הפרטי שלכם שואלים אותו ״ומה השם משפחה שלי? ״ עכשיו תקשיבו – נעים מאוד שמי _____________
  • שואלים אותם שוב איך קוראים לי? הם כמובן עונים כולם.
  • הדרך היחידה להתמודד עם החולשה האנושית הזו היא פשוט תשומת הלב – להיות מודע לכך  – להגיד לעצמך, יש לי בעיית הקשבה אבל עכשיו אני בשיחה חשובה – אני עכשיו מקשיב. אחת הבעיות העיקריות למריבות וחיכוכים הוא חוסר הקשבה.
  • הטיפ החשוב ביותר: אנשים לא אומרים דברים סתם – אם הם אומרים משהו מיוזמתם הם רוצים לדבר עליו!
    בשביל הדוגמא הזו אני מספר על החניכה שהייתה לי שעשיתי איתה שיחה אישית בכדי לדבר איתה על מצב החברתי בקבוצה והיא מיוזמתה העלתה לי שאמא שלה בשנה האחרונה הייתה חולה מאוד, הייתה צריכה לעבור השתלת כליה והיה לה מאוד קשה עם זה עד הניתוח. אני שאלתי את עצמי מה אני אמור לעשות עם המידע הזה? לשאול אותה שאלות? לחפור בזה? אולי זה לא המקום שלי להיכנס לזה. אולי היא לא באמת רוצה לדבר על כך. התחמקתי.
    לימים הבנתי שהייתי חייב לעצור הכל ולדבר איתה על זה. כי אם היא לא הייתה רוצה לדבר על זה, מה היא הייתה עושה?? לא מעלה את זה!!! אנשים לא אומרים דברים סתם – הם מחפשים אוזן קשבת. תתחילו להקשיב מה אחרים אומרים ודברו איתם על זה.

משימה למנחה – להביא דוגמא אחרת מהחיים האישיים שלכם שבה מישהו אמר לכם משהו ולא ידעתם איך להגיב –להתעניין או להתעלם?

טיפים של מנחים ותיקים:

  • כשאני מדברת על עניין ההקשבה אני צוחקת על זה שאנחנו הבנות המון פעמים "מתכננות" מה אנחנו הולכות להגיד ואיך תתנהל השיחה (מה שבפועל גורם לחוסר הקשבה מוחלט מצדנו), זה מצחיק אותן (כי הן מזדהות עם הסיטואציה) ומחבר את הכיתה לדיון.
  • כשאני נותנת את הדוגמה על החניך ששיתף במידע אני עוצרת ושואלת את הכיתה : "מי היה עוצר את השיחה ומדבר איתו על הנושא? מי היה נמנע מלהיכנס עם החניך לשיחה הזו?" ונותנת להם לנמק למה (כמובן במידה ויש זמן ואם הכיתה משתפת פעולה).
  • טיפ – במיוחד לכיתות פטפטניות: אתם נמצאים בגיל שבו אתם רוצים כל הזמן להוכיח את עצמכם. כל הזמן להראות, להוכיח, להצחיק, להגיד את הדעה שלכם. זה בסדר וזה מובן. אבל יש חלק נוסף בבגרות והוא נקרא איפוק. אני יכולה להגיד מניסיוני שלקח לי זמן לעשות את זה, לדעת מתי להתאפק ולא להגיד משהו בגלל שהוא לא רלוונטי. זה מאוד קשה לעשות

את זה. רק בצבא למדתי להתאפק באמת. תנסו לתרגל את היום, בכיתה, ותראו האם אתם מצליחים לא לפטפט ולהתאפק. תרגיל בהקשבה ואיפוק- בשבילכם.
לרוב, אני גם ממשיכה להזכיר את זה לאורך הסדנה כל פעם במידה והם מפטפטים. לוקח לזה זמן עד שזה מחלחל, אבל בסוף זה קורה. לאט לאט.

מבקשים 3 מתנדבים שלא מפחדים להופיע בפני קהל!

לפני שמוציאים אותם מהחדר, מעמידים אותם מול הכיתה ומסבירים בפניהם ובפני הכיתה את הפעילות הבאה: "עוד רגע אני מוציאה את שלושתכם החוצה ובזמן שאתם בחוץ, אני אספר לכיתה סיפור. אחרי שאסיים, הראשון ייכנס חזרה. מי רוצה להיות ראשון (כבר עכשיו קובעים את סדר הכניסה שלהם- ראשון, שני ושלישי)? ירון, אתה הראשון שנכנס, אתה תשב בכיסא מולי ואני הולכת להציג בפנייך את הסיפור שסיפרתי לכיתה רק שהפעם זה יהיה קטע בפנטומימה, עם קצת קולות אבל בלי דיבורים. אתה תצטרך לשים לב לכל פרט ופרט שאני עושה כי כשאני אסיים, מיכל תכנס ותשב במקומך ואתה תצטרך לחקת אותי אחד לאחד! אחרי זה דנה תיכנס ומיכל תצטרך לעשות את הפנטומימה ובסוף דנה תציג את הפנטומימה הסופית." חשוב להגיד למתנדבים לאחר ההסבר "האם מישהו רוצה להתחלף? זה זמן שאני יכולה להחליף אתכם – אחר כך אני אהיה חייבת שתופיעו!". אם לא רוצים תחלופה, מוציאים את המתנדבים ומסבירים לקהל שנשאר בכיתה את הסיפור:

"אני בחור/ה מאוהב, שצפה מחלון ביתו והחליט שהוא מתיישב לכתוב לחברה שלו מכתב אהבה במכונת כתיבה של פעם. תוך כדי שהוא כותב את מכתב האהבה הוא מבין שהוא בכלל לא אוהב אותה, למעשה הוא דיי שונא אותה ורוצה לצאת עם מישהי אחרת שהיא אהבת ילדות שלו. הוא ניגש לטלפון, מתקשר לבחורה האחרת והיא מסכימה לצאת איתו, אחרי שהם קובעים שעה ליציאה  הוא כל כך מתלהב שהיא הסכימה שהוא רץ בבית נתקע עם הראש בארון ומתעלף."

חשוב להגיד את הדברים הבאים לכיתה לפני שמכניסים את המתנדבים :

  • לא לדבר אחד עם השני בכלל.
  • כאשר מישהו מסיים להופיע וזה כאשר הוא יהיה מעולף על הרצפה – למחוא לו כפיים סוערות כאילו זה היה השחקן המצטיין בהבימה.
  • הם כנראה יצחיקו אתכם – אין בעיה לצחוק חופשי.

מכניסים את המתנדב הראשון, מושיבים אותו בקהל והמנחה אומר למשתתף :

"ירון, אני עדיין לא התחלתי, כשאני אתחיל אני אגיד שאני מתחילה ואחר כך כשיגיע תורך תצטרך לחקות אותי אחד לאחד! ירון משהו חשוב – אל תדבר בקול רם בזמן שאני מופיעה – אל תגיד כמה זמן, לא זוכר כלום, למה התנדבתי. פשוט תצפה שים לב לכל פרט ופרט (צריך להגיד את הדברים האלה בכניסה של כל מתנדב שהתיישב).

המנחה מציגה בפעם הראשונה.

בזמן שמכניסים את המתנדב הבא (לשלוח ילד אחר מהכיתה לקרוא לו) בזמן הזה צריך להגיד למתנדב הראשון – ירון תופיע – אם אתה לא זוכר משהו, תמשיך הלאה רק אל תעצור ואל תדבר ותסביר מה אתה עושה – פשוט תופיע ואל תשכח את הקולות.

אחרי שכולם מסיימים – מחקים את המשתפים, דברים שחוזרים על עצמם:

– הראשון משתין על הלוח..

– מכונת כתיבה הופכת למחשב משוכלל/ פסנתר, תופים ועוד…

– יש כאלה שלא מניחים בפניהם שולחן ומכונת כתיבה – הם בונים מגדל קוביות…

– "גל הוא גם קוסם" כשהוא קם לא היה פה שולחן ומכונת כתיבה – הם פשוט נעלמו…

– חלק יושבים לחרבן.

נקודות לדיון ונקודות חשובות להדגיש:

  • אני מבקשת מהאחרון שהציג לומר מה היה הסיפור שמאחורי הפנטומימה שראה, אח"כ מבקשת מזה שהציג לפניו לומר מה הוא הבין ואח"כ שואלת את זה שהציג מיד אחרי. בסוף אני שואלת את הכיתה, את הקהל, שידע מה הסיפור מאחורי הפנטומימה שלי, "האם היה ברור מה אני מציגה? האם כשהצגתי את הסיפור הרגשתם שהוא מעביר את מה שסיפרתי לכם?" (ואז מקווה לשמוע שכן! אחרת מתבאסת על יכולות המשחק שלי..)

סיפור אחד התחיל ממשהו אחד והגיע להיות משהו דומה אבל אחר לחלוטין, הילדים קוראים לזה טלפון שבור – אבל למה זה קורה לנו? מה קרה לסיפור שהוא השתנה כ"כ? (התשובה שאנחנו מחפשים היא בגלל פרשנות)

  • מה שאצלי טריוויאלי לא אומר שזה טריוו…. גם המילה טריוויאלי לא בטוח שכולם יודעים מה זה אומר!  (שואלים את הכיתה מה זה טריוויאלי ? (טריוויאליי זה ברור  מאליו ) מה שאצלי ברור מאליו לא אומר שזה ברור מאליו לאחר – יש לנו אחריות בהעברת מסרים ואחריות בקבלת מסרים.
  • אחריות בהעברת המסר – אנחנו צריכים לדעת שאנשים מפרשים את הדברים שלנו כל הזמן, הפרשנות נובעת מהגיל שלכם, מהתרבות בה גדלתם, מהדת שלכם, מהחינוך שקיבלתם ואפילו ממקום המגורים שלכם. אני רוצה לתת לכם מספר דוגמאות:
  • נתחיל עם הגיל– שואל למי יש אח בגיל 10-14 , ואז אומר "אם בפסח הבא עלינו לטובה, תתכנסו כל המשפחה המורחבת לליל הסדר אצל סבא וסבתא, אח שלך הקטן בן 10 יישב עם כל המשפחה המורחבת בשולחן, ישחק עם בקבוק מים קטן שיש בו קצת מים ויעיף אותו באוויר והבקבוק ייפול ויעמוד על השולחן בצורה מושלמת ופתאום תוך כדי הברכות של סבא אח של הקטן יעמוד ויעשה ככה (עושים  DEBאו סייי של רונאלדו). נראה לכם שסבתא תבין מה קרה לו ?! היא תגיד הילד הזה צריך פסיכולוג! מה שאצלכם ברור מאליו שהפך להיות תרועת הניצחון, לא אומר שזה ברור לסבתא! ואם זה ברור לסבתא זה עצוב!

משימה- חשבו על דוגמא מהחיים האישיים שבה יש פער בהבנה עקב פער גילאים. למשל ביניכם להורים/סבים.

  • דוגמא נוספת פרשנות על מקום המגורים: אם אני ניגש לחבר שלי בירושלים ומבקש ממנו "אח שלי לך תביא לי אשתנור" מה ביקשתי ממנו?  (התשובה היא לאפה) שווארמה באשתנור זה שווארמה בלאפה. לירושלמים זה ברור לאחרים לא!

מוזמנים לחשוב על דוגמאות נוספות מעולמכם. למשל אבויויו, מציצה…

  • טלפון: היום אנחנו יותר ויותר מתקשרים בטלפון אבל לא בשיחה קולית – אנחנו בוואטסאפ ואפילו חוסכים בכתיבת מילים. במה אנחנו משתמשים?  באמוגי' (לקח לנו 3000 שנה לחזור לדבר בשפת חרטומים וסמלים במקום במילים)  בואו נדבר על זה, מה אומר האמוג'י הבא (המנחה מראה עם הידיים שלו)? זה לא כיף, לא בבקשה, לא אמן ולא סליחה מי שצייר את האמוג'י הזה התכוון להגיד "תודה".
  • באותו הקשר של תקשורת בווטסאפ – בנים תקשיבו טוב, הבנות יידעו על מה מדובר, בנים – אם אתם כותבים בווטסאפ מכתב התנצלות לחברת כיתה שאתם מתנצלים על אתמול, זה לא היה בכוונה, אתם לוקחים אחריות וזה לא יקרה שוב ואז היא עונה לכם במילה אחת : טוב. (טוב נקודה) בנים זה הכל חוץ מטוב!! לבנות זה ברור, לבנים לא תמיד. מה שאצלי ברור מאליו לא אומר שזה ברור מאליו לאחרים.
  • דוגמא ספייר: תמיד לפני סדנה ראשונה עם כיתה אני מבקש מהמורה שלא תציג אותי בשם שלי, אם היא תציג אותי בשם שלי יש יותר סיכוי שאנשים יקשיבו לשם שלי ואני בונה על זה בתרגיל הראשון כמו הפדיחה שהייתה לכם שלא הקשבתם לשם שלי בהתחלה. לפני מספר שנים הייתי בבית ספר אחר, ביקשתי מהמורה שלא תציג אותי בשם שלי, אתם יודעים איך היא הציגה אותי?!  היא הציגה אותי בפני התלמידים בצורה הבאה "השם שלו זה סוד, הוא אמר לי במפורש מקודם לא להציג את השם שלו, אם הוא רוצה הוא יספר לכם, ממני לא תשמעו איך קוראים לו" נראה לכם שמישהו בכיתה לא הקשיב לשם שלי?! אבל האחריות הייתה עליי! לי זה ברור למה אני מבקש ממני לא להציג אותי, לה זה לא היה ברור.

יש לזה פתרון: להסביר מעבר למה שצריך ולסגור את כל המקומות שבהם יכולה להיות פרשנות. מאז אני אומר למורה אל תציגי אותי בשם שלי, אני אציג את השם שלי על ההתחלה ואני עושה תרגיל בהקשבה ותראי איך רוב הכיתה לא יודעים להקשיב ואני בונה על זה.

זו האחריות בהעברת מסרים! האחריות שלכם היא לוודא שהצד השני הבין את הדברים כפי שאתם התכוונתם להם. דרך נוספת לוודא הבנה היא לשאול אותם שאלות פתוחות, מהתשובות שלהם תראו אם הבינו או לא.

  • יש לנו גם אחריות בקבלת המסר – אם לא הבנתי משהו – לשאול שאלות! האם אנחנו שואלים שאלות?? התשובה היא ממש לא מספיק – אנחנו מפחדים מהתגובות של הכיתה, מפחדים לצאת טיפשים. אנחנו לא שואלים שאלות כי אנחנו מפחדים מאיך אנחנו נתפס בעיניי אחרים. שאילת שאלות היא חוזקה ולא חולשה!

מחשבה תחילה לפני שאתם אומרים משהו – האם אתם נותנים לו פרשנות שלכם?

אנחנו הולכים לעבוד על אחת המיומנויות החשובות בתקשורת בינאישית – מיומנות חשובה להצלחה חברתית ויש האומרים אפילו להצלחה כלכלית  – אמנות המינגלינג.

שואלים את הכיתה מה זה מינגלינג?  להתמנגל? זה באנגלית. התשובה – יכולת התערבבות והחזקת שיחה.
זה נשמע פשוט אבל זה לא, יש כאן המון עניין של שפת גוף ואנחנו נלמד אתכם היום זיהוי שפת הגוף וסודות של שפת הגוף.

המנחה יקרא אליו כל פעם מתנדב/ת אחר כדי להציג את אחד הטיפים הבאים:

  1. קוראים למתנדב – איציק, אתה הולך לעזור לי להדגים לכיתה מה זה מינגלינג. מוכן? ספר לי בבקשה מה הספורט שאתה הכי אוהב? (אחרי שאיציק עונה תשובה קצרה, המנחה לא שואל שאלות ומדגיש את השתיקה המביכה ביניהם. אפשר אפילו להסתכל לצדדים כאילו השיחה לא מעניינת יותר) האם המינגלינג היה טוב?! אני רוצה להגיד לכם שאין דבר כזה במינגלילנג נגמרה השיחה! שואלים את הכיתה "איך מחזיקים שיחה עם בן אדם?" התשובה לכך: שואלים שאלות, מראים עניין אמיתי בדברים שהצד השני מספר לי. אם הצד השני מספר לי שהתחביב שלו זה כדורסל, ואני מספר לו שהתחביב שלי זה צלילה וכאן נגמרה השיחה – לא נתקדם לשום מקום. לעומת אם הצד השני מספר לי שהתחביב שלו זה כדורסל ואני מתחיל לשאול אותו שאלות "איפה אתה משחק? מאיזה גיל התחלת? מה אתה אומר על מכבי תל אביב בכדורסל – אתה אוהד שלהם?" (בדיחה שלי: אני שואל את הכיתה מי כאן אוהד הפועל? ומי שמרים יד אני ישר אומר לו בצחוק "צא החוצה" 😊 סתם… נשלים הפעם רק לסדנה הזו – אני פשוט אוהד מכבי! ).
  2. אומרים למתנדב (חדש)-  דן רק אני כאן, שאף אחד בכיתה לא יסתכל על דן, תסתכלו רק עליי, דן ספר לי בבקשה על המשפחה שלך ותפרט כמה שיותר – הורים מה עושים? אחים ואחיות?  סבא וסבתא. קדימה דן אני איתך.
    בהתחלה כמנחה אני מסתכל על דן אבל כמה שניות אחרי שהתחיל לדבר אני מסיט את המבט ומסתכל החוצה דרך החלון של הכיתה (תקפידו על הקשבה למרות המבט שלכם) רוב הסיכויים שדן יעצור או יגמגם ואז אני שואל את דן מה קרה? למה הוא עצר? או איך ההרגשה לדבר איתי? ואז אני שואל את הכיתה מה היה חסר? כמובן התשובה היא קשר עין
    אין דבר כזה במינגלינג שאנחנו מנתקים קשר עין עם הצד השני – אם זה קורה הצד השני יפסיק לדבר או אפילו יעלב ויחשוב שאתם לא מקשיבים לו.
    קשר עין זו סוגיה, לחלקנו זה מביך להסתכל למישהו אחר בעיניים, יש כאלה שמהמבוכה מסתכלים לכם במרכז המצח במקום – זה נורא מעצבן ! 😊 יש כאלה שלא מצליחים להחליט על איזה עין הם מסתכלים לכם!! שמאל ימין – תבחרו עין ! 😊
  3. לוקחים מתנדב, מבקשים ממנו לעמוד מולי ולספר לי על המשפחה שלו, שנייה אחרי שהוא מתחיל לדבר אני מתקרב אליו ונכנס למרחב האישי. אחרי שהוא מתרחק ממני או עוצר את הדיבור אני לוקח צעד אחורה ושואל את הכיתה מה קרה לארז? כמובן שהתשובה היא שנכנסתי למרחב האישי שלו.
    כל אחד צריך מרחב אישי, המרחבים משתנים – המרחב האישי שארז זקוק לו איתי זה לא המרחב האישי שהוא זקוק לו עם ההורים שלו, עם חברים שלו, עם המורה שלו. המרחבים משתנים וזה כמו ריקוד טנגו, חפשו את המרחב האישי שנוח לצד השני, מאוד קל לזהות חדירה למרחב אישי (אני אומר את הדברים האלו תוך כדי שאני מתקדם לכיוון ארז ונכנס למרחב האישי שלו) שפת הגוף של ארז לא מסתירה – אנשים ילכו אחורה, יחייכו חיוך מבויש, ישפילו מבט או יסתגרו עם הידיים. חפשו את המרחב האישי כי יש מלא אנשים שלא מודעים לצורך במרחב אישי – אלו אנשים שעומדים לכם על הווריד, זה לא נעים ושיחות ייפסקו.
  4. לוקח מתנדב, שואל אותו האם יש הבדל כאשר אני מדבר אליו עם חצי עמידה לכיוון הליכה? מה אני משדר לו? (אני משדר לתת מודע שלו שאני תקוע בשיחה ורוצה ללכת)  אם אני רוצה לשדר לצד השני שאני איתו לחלוטין בשיחה –  מבחן כתפיים ברכיים – כל הגוף מופנה לאדם שמולי, כתפיים מול כתפיים, ברכיים מול ברכיים, מסתכל לו בעיניים ומדבר איתו.
  5. סבב לחיצות ידיים….

אומרים לילדים: אני רוצה שלושה מתנדבים.ות אמיצים שיגיעו אליי ללוח.

ומציגים את הסיטואציה הבאה: שלושת המתנדבים היקרים שלנו הם מנכ"לים בחברות גדולות. (בשביל הצחוקים אפשר ממש להגדיר לכל אחד ואחת חברה גדולה כמו אמדוקס, שטראוס, אלעל…)

אני מגיעה לכל אחד מהם לריאיון אישי כדי להתקבל לעבודה ואני הולכת להציג בפניכם את לחיצת היד שאיתה אני פוגשת אותם בפעם הראשונה. מנכ"לים יקרים וכיתה יקרה– שימו לב ללחיצת היד כי אח"כ אשאל אתכם לגביה.

אני מעמידה אני שלושתם עם הפנים לכיתה ולכל אחד אני לוחצת את היד אבל בסגנון אחר.

מעמידים את המתנדבים לצד יד ימין של המנחה כדי שהכיתה תראה את תנועת כף היד הברורה.

אפשרויות ללחיצות יד שונות:

סחבקית עם חצי חיבוק/כיף על הכתף (עדיף עם מישהו/י מאותו המין של המנחה), ארוכה ולא משחררת, לחיצה רפויה על קצות האצבעות, לחיצה רצינית (שחי אגודל לשחי אגודל).

אני פונה קודם למנכ"לים ושואלת אותם "לפי לחיצת היד שלי, מי מכם היה מקבל/לא מקבל אותי לעבודה ולמה?"

אני פונה לכיתה ומבקשת מהם לאפיין אותי כבנאדם לפי כל אחת מלחיצות הידיים. אני אקבל תשובות כמו ביישנית, בטחון עצמי מופרז, חסרת כבוד, חסרת עמוד שדרה, בנאדם חלש, מרוחק, כריזמטית…

מאוד מעניין. כי פעם בדקו את הדבר הזה והגיעו למסקנה שאין שום קשר לאופי האמיתי של הבנאדם  לבין לחיצת היד שלו אבל כן יש קשר ישיר בין לחיצת היד של בנאדם לבין איך שאחרים תופסים אותו.

יש קורסים בלחיצות ידיים!!!! אנחנו חוסכים לכם את הכסף ומראים לכם איך משאירים את הרושם הראשוני הטוב ביותר.

איפה תתמודדו עם זה? במשלחות, בצבא, בעבודה…

כשאתם רוצים להשאיר רושם ראשוני טוב, חשוב לזכור שגם אם אתם קצת חוששים או לא בטוחים בעצמכם, תזכרו שזה לא חייב להשפיע על איך יתפסו אתכם אם תדאגו לשמור על שפת גוף שמקרינה בטחון.

לוקחים מתנדב ומראים את לחיצת היד המומלצת ביותר.

מסר מרכזי- היכולת להחזיק שיחה עם בן אדם אחד כאשר ישנם הרבה מסיחים מהצד וכמה זה חשוב לפתח את היכולת הזאת להמשך החיים.

לכן שפרו את מערכות היחסים כאן בכיתה – תכירו אחד את השני, תתייחסו אחד לשני ותדברו – בקיצור תעשו מינגלינג בהפסקות!

במידה ונשאר עוד זמן – אפשר להגיד לכל זוג תלמידים לסובב את הכיסאות ולשבת זה מול זה ולהתאמן על הטיפים שעליהם עברתם.

המנחה ייתן כל פעם נושא אחר וידגיש ביניהם את הטיפים.

מוכר וקונה, אסור להשתמש במילים לא/אין/נגמר/אסור. (אפשר להוסיף בכל סבב עוד מילים שליליות)

אחד מוכר באוטו גלידה ( לקחת כיסא לשים את המשתתף  מאחורי הגב של הכיסא משמש לו דוכן מכירה ) הילד השני מקבל להיות ילד מעצבן בן 8 שרוצה רק גלידה וניל וגם אוהב לטעום עם האצבעות את כל שאר הטעמים. הבעיה שאין גלידה וניל והמוכר רוצה למכור לילד גלידה אחרת, המטרה להכשיל אחד את השני בכך שיגידו את אחת המילים האסורות (לא/אין/נגמר). כאשר משהו נפסל, משהו אחר מהקהל מחליף אותו.

נקודות לדיון:

  • קשה לנו להפסיק להשתמש במילים שליליות
  • ניתן להשיג יותר כאשר פונים בצורה חיובית
  • אנשים אוהבים להיות בסביבת אנשים חיוביים ולא שליליים.

פעם היום שתי ממלכות, ממלכה א' וממלכה ב', לשתי הממלכות היו מלכים שסה"כ היו חברים טובים אחד של השני אבל תמיד התווכחו ביניהם למי יש ממלכה חכמה יותר.

יום אחד פנה מלך של ממלכה א' לחברו ממלכה ב' ואמר לו "בוא נפתור את זה אחת ולתמיד ונראה למי יש ממלכה יותר חכמה – גש תאסוף את היועצים והחכמים ביותר בממלכה שלך ותבקש מהם להכין לנו את החידה הקשה ביותר שהם יכולים להכין, נסכים שאם אנחנו פותרים את החידה הטובה ביותר שלכם אז אנחנו חכמים יותר ואם לא אז אנחנו נסכים שאתם חכמים יותר מאתנו. הסכים המלך לאתגר.

למחרת בבוקר המלך קיבל תיבת עץ מהודרת, הוא פותח את התיבה ובפנים מגלה שלושה פסלים זהים מזהב יצוק. ליד הפסלים יש פתק, פותח המלך את הפתק וקורא אותו " אדוני המלך חברי הטוב, זו החידה: מוצגים בפניך שלושה פסלים זהים מזהב טהור ויצוק, אומנם שלושתם נראים זהים אבל אחד מהם יקר יותר מהאחרים, אם תצליחו לזהות מי היקר ביותר נסכים שאתם חכמים יותר."

מיד כינס המלך את כל היועצים והחכמים של הממלכה ואמר להם " קחו את הפסלים, שבו לילה שלם ותפטרו את החידה הזו. " וכך היה החכמים לקחו את הפסלים ותחילו לשבת על הפתרון.

ואכן כך היה, היועצים והחכמים ישבו לילה שלם, מדדו, שקלו ובדקו. למחרת בבוקר קם המלך ומה דבר ראשון שהוא עשה?? ( שואלים את הילדים והם אומרים הלך ליועצים לשאול על החידה ) "לא ! הוא הלך להשתין – בכל זאת בנאדם, השתין שתה קפה של בוקר ואז הלך לחכמים לשאול על החידה. היועצים אמרו למלך " אדוני המלך חשבנו, שקלנו ומדדנו שהגענו למסקנה חד משמעית ! שלושת הפסלים זהים" התעצבן המלך ושלח את כולם למאסר מלבד יועץ אחד שהשאיר איתו. אמר לו המלך אין מצב שאנחנו לא ממלכה יותר חכמה, גש תביא סוסים וכרכרה, תעבור בכל הממלכה, עיר, עיר, עיירה, עיירה. תציב את שלושת הפסלים בכיכר המרכזית ותכריז שמי שפותר את החידה יקבל במתנה את שלושת הפסלים כי לא אכפת לו מהכסף הוא רוצה להיות הממלכה החכמה יותר.

כך היה, עבר היועץ עיר עיר, עיירה, עיירה עד שהגיע לעיירה המרוחקת ביותר – היא תמיד המרוחקת ביותר, והקטנה ביותר – היא תמיד הקטנה ביותר ושם הגיעה ילד בן 7  !!! והוא פתר את החידה??

(מהנהנים בראש) המשתתפים אומרים שכן ואז אומרים להם מה פתאום ??!! ילד בן 7 ! כל הממלכה לא פתרה אז ילד בן 7 יפתור??! אבל הילד אמר שסבתא שלו מאוד חכמה והיא אולי תוכל לפתור את החידה.

הביאו את הסבתא, היא מסתכלת על שלושת הפסלים ורואה שלשלושתם יש חור זהה באוזן חור שמיעה.

אומרת הסבתא תביאו לי שלושה חוטים מזהב, לקחה הסבתא את הפסל הראשון, לקחה את החוט הראשון והתחילה להשחיל את החוט באוזן של הפסל, השחיל והחוט יוצא דרך האוזן השנייה.

השחיל את החוט השני והוא יוצא דרך הפה של הפסל,

השחיל את החוט השלישי והחוט נשאר בתוך הפסל.

אמרה הסבתא תביאו לי את המלך יש לי פתרון,  שלושת הפסלים מייצגים שלושה סוגים של אנשים :

הראשון : אלה ששומעים אותך אבל לא מקשיבים, זה נכנס באוזן אחת ויוצא בשנייה – אנשים אלו לא שווים יותר מידי.

הסוג השני – הם שומעים אותך אבל גם לא מקשיבים, הם יותר מידיי עסוקים ולהגיד לך מה הם חושבים, גם הם לא שווים יותר מידי

אבל הסוג השלישי הם אלו ששומעים אותך, מקשיבים לך, מפנימים ואחרי זה מחליטים, אם טוב להם שומרים אצלם, אם לא זורקים, אלו האנשים היקרים ביותר ולכן זה הפסל היקר ביותר.

ואכן זה היה הפתרון, הסבתא קיבלה את שלושת הפסלים והיא ומשפחתה חיו באושר ואושר עד… נותנים לילדים להשלים " עד עצם היום הזה" ואז אומרים להם – "לא עד שהם מתו…. "

אנחנו מקווים שהצלחנו בסדנה הזו להביא אתכם להיות כמו הפסל השלישי- שמעתם, הקשבתם, הפנמתם ועכשיו תחליטו – אם טוב לכם תיקחו ותעשו בזה שימוש, ואם לא טוב לכם, לפחות אנחנו מקווים שנהניתם… תודה רבה!